הארכיטקטורה של הזמן: מדוע שילוב בין קלאסי למודרני הוא על-זמני?

בעולם העיצוב העכשווי, קיימת נטיה לפישוט (Simplification). חנויות הרהיטים הגדולות והקטלוגים המהירים מנסים למכור לנו חבילות - הכל מודרני, הכל נקי, הכל חדש.

אך עבור מי שחצה את גיל 40, מי שביקר בבירות העיצוב של אירופה וצבר נכסים רוחניים וחומריים, החללים הסטריליים הללו מרגישים לעיתים חסרי נשמה.

השאלה היא לא קלאסי או מודרני, השאלה האמיתית היא איך יוצרים חלל שמרגיש כאילו הוא תמיד היה שם ועם זאת, רלוונטי ועדכני?

הפסיכולוגיה של הבית בגיל 40+

בשלב זה בחיים, הבית כבר לא הצהרה חברתית, הוא הופך להיות עוגן.

אנחנו מפסיקים לרדוף אחרי טרנדים ומתחילים לחפש את האמת שלנו, אנחנו מבינים ומעריכים יותר תחכום. אנחנו מבינים שריצוף אבן טבעית או טראצו או נגרות אומן סופגים את עקבות הזמן ומקבלים עומק ואופי ככל שהם מתיישנים והם בעלי ערך גבוה בהרבה ממשטחים סינתטיים ומושלמים מידי. החומרים האלו הם עדות לחיים שקורים בבית, הם לא נראים משומשים, אלא ״בעלי נשמה״ ודווקא חוסר הסטריליות שלהם הוא שהופך אותם לעוגן של יוקרה אמיתית.

הפחד משילוב

הפחד משילוב בין תקופות נובע לרוב מחשש מאקלקטיות יתר, אך האמת היא שדווקא השילוב הוא שיוצר עומק. חלל מודרני לחלוטין עלול להראות כמו אולם תצוגה וחלל שהוא ״קלאסי״ לחלוטין עשוי להתפרש כמיושן וכבד. הקסם נמצא בדיאלוג בין השניים.

יוקרה שקטה ודיוק חומרי

כאשר לקוחות מבקשים איכות, הם מדברים בשפה של חומרים. בבחירה בין קלאסי למודרני , לרוב החומר הוא הגשר בין השניים.

הקונטרקס המשלים

דמיינו ריצוף של אבן טבעית בעיבוד מכובס (שיטת עיבוד המקנה לאבן מראה מעוגל ועתיק) ועליה מערכת ישיבה איטלקית בקו מינימליסטי וחד עם רגלי ניקל דקות. הניגוד בין הטקסטורה של האבן לבין הדיוק של הקווים של הספה עם הבד המודרני מייצרים יחד עושר ויזואלי.

הטכנולוגיה שבפרטים

הלקוח המתוחכם מעריך את ה״איך״. שילוב של מערכות בית חכם מתקדמות בתוך נגרות אומן בעבודת יד או גוף תאורה לינארי מודרני המאיר תקרת קרניזים, אלו בחירות המעידות על תחכום והבנה עיצובית גבוהה.

מאחורי הבחירות החומריות

כדי להשיג מראה על-זמני, עלינו להבין את הניואנסים של החומר.

בבית המשלב עומק קלאסי, נמצא שימוש בשיש בעיבוד ״ספר פתוח״ (open book - טכניקת עיצוב בה שני לוחות אבן, או יותר, מלוטשים בחלקם הפנימי ומונחים זה לצד זה כך שהדוגמה הטבעית שלהם, הגידים, משתקפים זה בזה ויוצרים אפקט מראה כמו של דף ספר פתוח). הגידים של האבן הם יצירת אמנות של הטבע, הם מחברים אותנו לאדמה ולעבר, גם אם הם מונחים על-גבי מטבח בקו נקי וחדשני.

באופן דומה, פליז (brass) שעבר תהליך חמצון טבעי או ברזל בעבודת נפחות, אלו מתכות המשתנות עם השנים, מקבלות אופי ומוסיפות שכבה של יוקרה שלא ניתן לשכפל בפס ייצור המוני*. זהו הדיוק בפרטים הקטנים ביותר כמו הידית של הדלת, הרוזטה של גוף התאורה, סיומת הרגל של הספה, החומרים מהם מיוצר החלון וכו׳, שם באמת נמצא האיזון.

בין ה- mid century לעכשווי

אחד השילובים האהובים הוא שימוש בפרטים אייקונים מהמאה ה- 20, נניח כורסת Lounge by Eames או גופי תאורה של Castiglioni.

הפרטים האלו הם קלאסיקה מודרנית, הם מחברים בין הנוסטלגיה של העבר לבין הפונקציונליות של ההווה והעתיד ולכן הם אינם טרנד חולף. הם מהווים הצהרה של ידע והבנה עיצובית עמוקה. הבחירה בהם מעידה על עין שיודעת לזהות איכות על-זמנית והם הופכים לנכסים תרבותיים בתוך הבית שערכם האסתטי רק הולך ומשתבח.

כמובן שצריך להימנע משימוש יתר ושחיקה של אותם פריטים שכבר נראים בכל מקום ומלאים בחיקויים זולים ומאיכות ירודה וכאן נכנסת העדינות של המינון והחיבור הנכונים.

חוקי הזהב לאיזון על-זמני

כדי לא ללכת לאיבוד בשילוב, אני נצמדת לשלושה עקרונות ברזל:

• פלטת צבעים - כשמשלבים סגנונות, כדאי לשמור על שקט צבעוני. גוונים של אבן, חול, מוקה ואפור פחם מאפשרים לצורות השונות לחיות יחד בהרמוניה.

  שימוש מושכל בצבעוניות עזה - כדי להעניק לחלל רעננות ונועזות ניתן להשתמש בצבעוניות עזה בנגיעות מדוייקות דרך יצירות אמנות, כריות נוי מטקסטיל עשיר או פריט ריהוט קטן וייחודי. הצבע לא אמור להשתלט, אלא לשמש כ״תבלין״ המדגיש את האיזון הכללי. ניתן לבחור גם איזור מסויים בבית שיתן את המענה לצבע הנועז אך כדאי שהוא ישאר במינון נמוך.

• איזון משקלים - אם בחרתם בספה מודרנית נמוכה וארוכה, אזנו אותה עם זוג כורסאות קלאסיות בעלות נוכחות זקופה.

• האמנות כגשר - יצירת אמנות עכשווית גדולה על קיר עם פנלים קלאסיים (boiserie) היא הדרך המהירה ביותר להפוך חלל ליוקרתי ומתוחכם (גם כאן חשוב לא להגזים במינון).

הבית כיצירה אישית: בין קלאסי למודרני

בחירה באיכות היא בחירה בויתור על הרעש. הלקוחות שלי לא מחפשים בתים כמו של השכנים, הם מחפשים חלל שמשקף את המסע שהם עברו. השילוב בין החדש לישן, בין המלוטש למחוספס, הוא הדרך להגיע לתוצאה מותאמת אישית (tailor made).

אל תשאלו את עצמכם ״אם זה מתאים״, תשאלו את עצמכם אם זה נכון עבורכם, עבור החומר שבחרתם ועבור החלל. כשהבחירות נעשות מתוך כבוד לעבר עם הבנה של הצרכים העכשווים והעתידיים, התוצאה היא לא רק אופנתית, אלא נצחית.

״אין עולם חדש שאתה יוצר בלי העולם הישן״ (ג׳יין ג׳ייקובס)

"There is no new world that you make without the old world" (Jane Jacobs)

באדריכלות ובעיצוב, הסגנון הנצחי נמצא בנקודת המפגש המדויקת שבין העבר לעתיד. הוא אינו נמצא בבחירת צד, אלא בנקודה בה החומר פוגש את החזון, שם הבית שלכם באמת מתחיל לספר את הסיפור שלכם.

הקונטרסט החומרי - שילוב בין ספה מודרנית מינימליסטית לשטיח, כורסאות ובר משקאות משוק הפשפשים

האמנות כגשר - שילוב בין מינימליזם מודרני ליצירת אמנות קלאסית שעברה במשפחה שנים

שילוב בין מונוכרומטיות ואריחי בטון לצבעים עזים ושטיח אפגני מסורתי

*הכוונה כאן לא לצאת נגד הייצור ההמוני, שכן אני חסידה ומעריצה גדולה של רהיטי איימס, אלא לבחירת החומרים מהם אנחנו בונים או מייצרים.