אדריכלות לעולם אינה רק עניין של צורה, חומר ואסתטיקה, על אחת כמה וכמה בימי מלחמה, אז היא בעיקר נמדדת ביכולת שלה להוות מקלט פיזי ומנטלי. שיקולים כמו צורך בהגנה מקבלים משנה תוקף ותכנון המרחב שבימים רגילים נסוב סביב שיקולים כמו נוחות וזרימה מושפע באופן ישיר מהמצב וכשהעולם בחוץ מפסיק להיות צפוי, המרחב בפנים צריך לספק מענה לצרכים משתנים. ימי קיצון לא בהכרח מייצרים שפה אדריכלית חדשה אבל הם כן מחדדים את מהות המקצוע.

תכנון טוב הוא לא אמת אחת מוחלטת, אלא כוריאוגרפיה עדינה בין סימטריה לא-סימטריה. בעוד האחת מזמינה סדר וחזרתיות על דפוסים, האחרת מוסיפה עומק, מתח ותנועה. לרוב, הסימטריה מהווה בסיס לתכנון כמו עמוד שדרה, והיעדר הסימטריה מהווה שבירה של המקצב המדוד, והשילוב הזה יוצר גם שקט וגם סקרנות. זו פסיכולוגיה שלמה של חוויה המכילה בתוכה מבנה מושלם עם רגעים של חוסר שלמות מכוונת.