אדריכלות הומניסטית מרחבית לא כסגנון אדריכלי ולא כאסתטיקה מסוימת, אלא כניסיון לחשוב מחדש על היחסים שבין האדם לבין המקום שבו הוא חי. במקום לתכנן רק את מה שאנחנו עושים בחלל, לנסות לתכנן גם את מה שאנחנו צריכים ממנו. מקום שאפשר להישען עליו, שמאפשר להתקרב בלי להיחשף לגמרי, להתכנס בלי להתנתק, להיות ביחד בלי לוותר על האפשרות להיות לבד. מקום שלא רק מכיל את הגוף אלא מגיב אליו, תומך בו ומשתנה יחד איתו.