באסתטיקה היפנית המסורתית קיים מושג בשם יוּגֶן. היוגן אינו עוסק ביופי הגלוי לעין, אלא ביופי עמוק שנרמז ומורגש מתחת לפני השטח ומתייחס לכל מה שנשאר חבוי מהעין ומתקיים ברווחים שבין הדברים. זו בעצם קריאה לאדם להפעיל את תודעתו ואת שאר חושיו כדי לחוות את המרחב באמת. תרבות המערב המודרנית, ובוודאי עולם האדריכלות והעיצוב העכשווי, פועלים לרוב הפוך לחלוטין מכל מה שמייצג היוגן. החברה הדיגיטלית והתרבות החזותית העניקו לחוש הראייה בלעדיות כמעט מוחלטת על הדרך שבה אנחנו חווים את המרחב הבנוי.