בין טעם אישי לערך תרבותי: איך אנחנו תופסים אדריכלות ועיצוב?

כשאנחנו אומרים על בניין או על חלל שהוא יפה, למה אנחנו בעצם מתכוונים? האם יופי הוא רק שכבה חיצונית דקה של טעם אישי או שיש לו ערך תרבותי וחומרי עמוק יותר?

שבוע שעבר במהלך פגישת עבודה עם לקוחה, התעכבנו על בחירת חומרים ופרטי גמר, בשלב מסוים היא חלקה איתי מחשבה כנה ״אולי אפשר להוריד קצת את הסטנדרט? לא הכל חייב להיות מושלם, חלק מהפריטים אפשר להזמין מאלי-אקספרס״.

התשובה שלי לא איחרה לבוא והיא לא נבעה מרדיפה אחרי מותגי יוקרה או סנוביזם עיצובי, אין לי שום בעיה עם פשטות, להיפך, אני מאמינה שלפשטות יש כוח אדיר (מוזמנים להציץ בבלוג קודם בנושא) אבל יש לי בעיה עם חיקויים זולים, חומרים לא איכותיים ועם חוסר אמינות (מה הזמנתי לעומת מה שקיבלתי). השיחה הזו נשארה איתי כמה ימים לאחר מכן, לא כנקודת חיכוך אלא כחלון לשאלה רחבה הרבה יותר. היא גרמה לי לחשוב על הפער שבין עיצוב מהיר שמגיע לרוב מפורק וארוז בקופסאות ואולי נראה טוב בתמונות ומשרת פונקציה במידה כזו או אחרת, לבין תכנון אדריכלי ממשי.

בעידן שבו אנחנו רגילים לשפוט הכל במבט של לא יותר מ- 3 שניות, אהבתי-לא אהבתי, התחברתי-לא התחברתי, תוך גלילה מהירה ותגובה מיידית רגע לפני שהעמוד מתחלף, קל מאוד לשכוח שאדריכלות אינה מוצר צריכה חולף. הבית שבו אנחנו בוחרים לגור, החומרים בהם אנחנו נוגעים כל בוקר, האור שאנחנו רואים מהחלון, כולם משקפים מערכת שלמה של ערכים, זיכרונות וציפיות.

כשפונקציה כבר לא מספיקה

החיפוש אחר כנות החומר באדריכלות מודרנית

רבים מאיתנו מחפשים אדריכלות ״יפה״, אבל היופי האמיתי אינו טומן בחובו שלמות סטרילית או מראה מלוטש, אלא נובע מתוך אמת פנימית כזו המתבטאת בעקרון של כנות החומר, בדיוק של מפגשים ובאופן בו חלל יודע להתיישן בכבוד ולהכיל את סימני הזמן כהוכחה לאותנטיות ולא כסימן לבלייה.

כאן בדיוק טמון ההבדל בין חומר אותנטי לחיקוי שלו. חומר איכותי, בין אם זה עץ, אבן, בטון או מתכת, מגיב לאור, משתנה כמונו, עם השנים, מה שמעניק לו יופי ואופי ייחודיים. חיקוי זול מאלי-אקספרס אולי מחקה את הגוון או את הצורה בצילום אבל הוא נטול המשקל והעומק וכנראה שגם לא עומד במבחן הזמן.

אדריכלות ועיצוב נועדו, כמובן ברובם, לשמש צרכים פרוזאים אבל מבנים וחללים אינם רק פתרונות לבעיות אלא חלק מחוויה אישית ולכן האדריכלות חייבת לקבוע כיצד האור ישתקף בחלל, כיצד תרגיש הידית של הדלת במגע יד אדם וכיצד המרחב שלנו יכתיב את קצב הנשימה שלנו. מבנה טוב יכול לגרום לנו להרגיש שייכים, רגועים או מאותגרים וזה משהו שאף פלטפורמת אונליין לא יכולה לייצר לנו.

נגרות בהתאמה אישית

המקום שבו האדריכלות פוגשת את היומיום שלנו

יש המזהים נגרות כאלמנט פונקציונלי של אחסון, או גרוע מכך, כפריט דקורטיבי הנשען על טרנד חולף כזה או אחר, אלא שבתפיסה שלי, נגרות היא המשך ישיר, אורגני והכרחי של התכנון האדריכלי.

הנגרות היא הדרך שבה המרחב מתכנס פנימה ומקבל את קנה המידה האנושי וכשהיא מתוכננת במחשבה עמוקה, היא אינה בהכרח מנסה למשוך תשומת לב (אלא אם זו המטרה) אלא היא חלק אינטגרלי מהקיר, מהפתחים ומחלוקת האור.

התכנון המדויק של פרטי הנגרות, בחירת סוג העץ, כיוון הסיבים, שילוב הידיות וההקפדה על מפגשי חומר מדויקים עם הריצוף ועם פרופילי האלומיניום הוא ההבדל בין חלל שנראה מעוצב לבין חלל מדויק עשוי בקפידה. נגרות איכותית מתוכננת עבור החיים הספציפיים שמתרחשים בתוך הבית ועבור האנשים שחיים בו ולכן גם שומרת על רלוונטיות שאינה תלויה בקטלוג השנה.

ערכה של אי-הסכמה

בעקבות התערוכה אבטיפוס: האדריכלות של רם כרמי

החיפוש אחר אמת חומרית ותרבות בניה שאינה מתפשרת מול אופנות חולפות או מחפשת קיצורי-דרך חסרי בסיס, ליווה אותי בביקור בתערוכה המוקדשת למפעל חייו של רם כרמי (את התערוכה אצר פרופ׳ אדריכל ערן נוימן ואם יוצא לכם להגיע לשם לסיור מודרך שלו, אני ממליצה בחום רב). עבודתו של כרמי מציבה אותו כאחד האדריכלים המורכבים והמאתגרים באדריכלות הישראלית (כאילו שיש דבר כזה ישראלי לא מורכב או מאתגר, אבל זה כבר נושא אחר) ובעיקר ידוע כיוצר לא מתפשר ובטח שלא נותן לטרנדים להכתיב לו שפה אדריכלית.

עבודותיו של כרמי הן ההפך הגמור מאסתטיקת האינסטנט והקונצנזוס שמאפיינים כ״כ הרבה מבנים סביבנו (מי אמר פרופיל אלומיניום שחור וטיח לבן ולא קיבל?). כרמי מעולם לא ביקש לפעול בתוך אזורי הנוחות של הטעם המקובל ונראה שהשתלבות במיינסטרים הייתה רחוקה לחלוטין משאיפותיו כיוצר המבקש להטביע חותם. המבנים שלו עוררו, וממשיכים לעורר עד היום, תגובות רגשיות הנעות בין הערצה עמוקה לרתיעה וביקורת נוקבת. אלא שמעל לכל, הם לא משאירים אותנו אדישים מתוך הבנה שאדישות הינה התנוונות ואינה מקדמת שיח אנושי ותרבותי ואינה מאפשרת צמיחה והיא בבחינת עמידה במקום, ובעולם דינמי דינה כהליכה לאחור.

ערכה של אדריכלות אינו נמדד בכמות הלייקים שצוברת תמונה ברשתות החברתיות משום שהוא נמדד בשיח שהוא מעורר ובאיכויות שהוא מייצר. כמה תמונות אינסטגרם נשכחו מזכרונכם שניות אחרי לחיצה על אייקון הלייק? אתם לא רוצים שהבית שלכם יהיה כזה.

סקיצה בניין הפרלמנט פריטאון, סיירה לאון | דב כרמי, צבי מלצר

מודל פרט קיר בטון חשוף תיכון רב-תחומי עמל ליידי דיוויס ת״א | רם כרמי, עדה כרמי-מלמד, חיים קצף, בן פלג

מודל פרט מדרגות תיכון רב-תחומי עמל ליידי דיוויס ת״א | רם כרמי, עדה כרמי-מלמד, חיים קצף, בן פלג

תמונות מתוך התערוכה

אבטיפוס: האדריכלות של רם כרמי אוצר פרופ׳ אדריכל ערן נוימן

תכנון אדריכלי כראי תרבות

מעבר להעדפה אישית

אחד הדברים המרתקים והמורכבים באדריכלות הוא שהיא תמיד פועלת בשני מישורים מקבילים, המישור הפרטי, האינטימי והמישור הציבורי הקולקטיבי ההיסטורי.

אנחנו חווים את המרחב באופן אישי בתוך הבית שלנו, דרך המגע היומיומי בפרטים שמקיפים אותנו כמסגרת לחיים, אך הבחירות האלו, כל בחירה של חומר, פרופיל, יחס בין פתוח לסגור, חורגות מהגבולות הצרים של הרגע הנוכחי ומהטעם האישי של מישהו יחיד. המבנים והחללים שאנחנו בונים ומחליטים להשקיע בהם זמן, מחשבה ומשאבים הם העדות הפיזית הכנה ביותר לערכים שלנו, לסדרי העדיפויות שלנו ולמחויבות ארוכת טווח ולכן האתגר האדריכלי האמיתי אינו להשביע את רצונה של אופנה ולא לאתר קיצור כלכלי מיידי (שעלול לעלות לנו ביוקר בטווח הארוך), אלא לייצר חללים בעלי ערך מתמשך שיודעים להתיישן בכבוד.

לא כל מה שאינו קולע במדויק לטעם האישי הרגעי הוא חסר ערך משום שדווקא האדריכלות שמאתגרת אותנו ודורשת מאיתנו מאמץ, היא זו שמרחיבה את נקודת המבט שלנו ומעשירה אותנו ואת ההבנה והתפיסה שלנו את המרחב.

אדריכלות אינה מניפולציה של גיאומטריה אסתטית ולא אוסף של פריטים מקטלוג, היא מפגש בין חומר לרוח ובין צורך קונקרטי לחלום ובין השאיפה לאידיאל וההבנה שהחיים פחות מסודרים ממה שרצינו.

השאלה המעניינת ביותר שאנחנו יכולים לשאול אינה האם הבית יפה או משדר יוקרה, אלא האם הבחירות המרכיבות אותו מחזיקות בתוכן מספיק כנות כדי לייצר מרחב נכון לחיות בו.

אומנות השילוב

בין הגבוה לנמוך

לא כל פריט במרחב הביתי חייב לשאת תג מחיר אסטרונומי או להיחתם בשמו של מעצב על. אני עצמי משלבת לא פעם מוצרי מדף בפרויקטים שלי ומוצאת שיש מקום של כבוד למוצרים נגישים, תעשייתים ופשוטים לצד נגרות מוקפדת בהתאמה אישית.

השילוב הזה בין הגבוה לנמוך אינו רק פשרה תקציבית אלא לעיתים בחירה מודעת שנועדה לשפר מרחב תמרון אסתטי והיא מאפשרת לנו להכניס אלמנטים, שהם אמנם טרנדים ובני חלוף, וככאלה מעניקים מענה לרצון הרגעי שלנו להתעדכן או לשחק עם קצב האופנה המשתנה, מבלי לאבד את הבסיס האדריכלי הקבוע של הבית.

האומנות האמיתית של עיצוב חלל אינה טמונה ביצירת חלל סטרילי ויקר אלא בהבנת המשמעות, המשקל והתפקיד של כל חומר ואלמנט בתוך השלם ולדעת מתי המרחב זקוק ליושרה המבנית העמוקה של חומר אותנטי שילווה אותנו שנים ויהווה את העוגן השקט של המבנה ומתי הוא יכול להיות בחירה קלילה, משחקית או זמנית.